יום שלישי, 8 במרץ 2016

רבי סלים מענדיל שווארץ


אחד מן הדמויות היחודיות בטבריה, היה רבי נתנאל מענדל שווארץ

או כפי כינויו בפי השכנים הערבים, סאלים מענדיל, חלק גדול מן הפרטים במאמר זה, הם מספרו של יוסף הגלילי, ספר מירון.

סיפורינו מתחיל באבי אביו, ר' נתנאל מנדל מקמניץ פודולסק, אשר נפטר בצעירותו, והותיר אחריו אלמנה עם בן אחד. אותה אלמנה, החליטה לעלות לארץ ישראל, ולהתיישב בצפת, לפני עלייתם נתברכו מפי הצדיק מרוז'ין, שאף נתן בידי שבח היתום מטבע זהב כשמירה לדרך.

רבי שבח גדל בטבריה, ולכשהגיע לפרקו, נשא לאשה את מרת יוטא בת רבי יהודה לייב מצפת. אביה עמד בראש החברא קדישא בעיר, אשר היה צדיק נסתר ונחבא אל הכלים, וכפי המסופר, העירוהו בליל ג' חשוון תרי"א לכרות קבר לצדיק מרוזין. גם רבי שבח היה מאנשי מירון, והיה מביא לשם את בנו מילדותו, וכבר את החלאקה שלו, חגג עמו אביו במירון.

רבי שבח היה מגדולי המשמחים בהילולא במירון, וכינויו היה 'שמח תשמח'. אמרו כי לולי נוכחותו במירון, עלולה ההילולה להיראות כחתונה בלי כליזמרים.

בשנת תרס"ט, ימים ספורים לפני לג בעומר, כאשר עמד להשלים כדרכו את כל הכנותיו לקראת עלייתו למירון, נפל למשכב, וחלה את חליו האחרון אשר ימות בו. כאשר ראו בניו את מצבו, הצטערו מאד על כך, כאב להם מצבו של אביהם, וכאבה להם האפשרות שלא יעלו למירון. מפני שחששו שמא הגיע עתו של אביהם, להסתלק מן העולם, והם לא יהיו ממטתו.

רבי שבח קרא לבניו ואמר להם: בני, לדאבוני תש כוחי ושוב אין בי יותר כח לעלות למירון כמו כל הימים. זה לי למעלה מיובל שנים שלא החסרתי אף הילולא אחת. רואה אני ששעותי ספורות, ועוד מעט אשיב את נשמתי לצור מחצבתה. אבל לא כן אתם. אל תפרו את שמחת רבי שמעון. מצפים לכם שם. זאת עשו. מהרו ועלו למירון, אני אמתין לכם עד שובכם משם. מבטיח אני לכם בזה כי אמתין לכם, רק מהרו ועלו.

שמעו בקולו ולעצתו, ובהגיעם לשם באיחור, צהל כל החוגגים, שתמהו על עיכובם. אחר שרקדו כל הלילה וחצי היום, הגיע רץ מיוחד אשר נשלח אליהם מטבריה על גבי פרידה מהירה, וכה אמר בשם אביהם, את תפקידכם מילאתם באמונה, ואלוקי רבי שמעון יהיה בעזרתכם, הזדרזו ותזכו עוד למצוא את אביכם בחיים.

מיהרו ושכרו פרידות ודהרו עליהן לטבריה. בהגיעם בחשכת הליל, מצאו כי עוד אביהם חי, וגדולה היתה שמחתם. אביהם בראותם חוזרים, הספיק לשאול, הגעתם כולכם? וכשמרו לו שאכן חזרו כולם, אז אמר, וכעת יכול אני כבר להסתלק מן העולם, אלקא דרשבי ענני, בידך אפקיד רוחי, ותיכף התחילה גסיסתו, ואמר בהכרה מלאה ובצלילות הדעת שמע ישראל, ויצאה נשמתו בטהרה.